גלויות מהעבר: אמנות נאיבית מאירופה

מההודעה לעיתונות:

התערוכה החדשה בגלריה ג'ינא, "גלויות מהעבר: אמנות נאיבית מאירופה", כוללת יצירות חדשות של    כ-50 אמנים מ-16 מדינות במזרח ובמערב אירופה. לא מפתיע שהאמנות הנאיבית ממדינות אלו מקיימת את כל אפיוני הז'אנר: צבעים עזים ופרטנות מדוקדקת, פרספקטיבה וקנה מידה ילדיים, תמימות מרעננת, סצינות פשוטות וקלות להבנה מחיי היומיום, כל אלו באים לידי ביטוי על ידי אמנים אוטודידקטים אשר שואפים -  דרך יצירותיהם - לחגוג את הסיפור האנושי.

המאפיין האחרון, חגיגת הסיפור האנושי, מדגיש את גיוון התרבויות, המסורות וההיסטוריה במדינות השונות וכך נולדות יצירות בנושאים ובסגנונות שונים זה מזה באופן ניכר. במערב אירופה, ובעיקר בצרפת, הגישה החופשית, ההבעה היצירתית יחד עם החיפוש אחר היחסים ההרמוניים בין האדם לטבע של אנרי רוסו ופול גוגן העניקו השראה לאמנים הנאיבים של הדורות הבאים והשפעה זו נמשכת עד עצם היום הזה.

העושר ההיסטורי והמסורת האמנותית של בלגיה, יחד עם נופיה וסגנון האדריכלות המוכר שלה, מהווים רקע לרעננות ולאלגנטיות של צייריה הנאיבים. הפשטות והקסם חסר-הזמן של האגמים והאגדות, העיירות והטירות, הבתים והגנים, מציגים פיתוי שאין לעמוד בפניו (וסיפוק בצידו) בפני אמנים אלה, ואלונים ופלמים כאחד.

האמנות הנאיבית של הולנד מעניקה אופי רומנטי ליחסי הגומלין השלווים שבין הטבע, האדם וממלכת החי. דכדוך משולב עם מתיקות עליזה בעבודה אחת, מוחלפים במלנכוליה מכובדת בעבודה אחרת. אמנם מזג האוויר האפור של המדינה מוחשי בהרבה מיצירות האמנות של ההולנדים הנאיבים, אולם תחושה יוצאת דופן של אור שוררת - הן בדימויים מסמררים של זכרונות אידילים והן בסצנות עוצמתיות של אירועים דרמטיים.

האקלים הקפוא ושעות השמש המעטות מקבלות מקום מרכזי בקרב הנושאים השולטים ביצירותי הנאיבים הסקנדינבים. עם זאת, אפשר לראות שכל אחד מאמנים אלה "צועד לפי צלילי מתופף אחר". בעוד שאמנים נאיבים רבים מפינלנד מתארים סצנות מושלגות מהקוטב הצפוני וחיות בר בצורה אינטלקטואלית ושקולה, אמנים אחרים פונים לסצנות שטופות שמש של כיכרות הומים וילדים משחקים. בעוד שחלק מהאמנים הנאיבים השוודים פורסים בפנינו נופים בעלי נופך אימפרסיוניסטי או שכונות פרברים המצוירות לפרטי פרטים, אחרים מתארים בפנינו "שעות מאושרות", בתי קפה ג'אז וממתקים מעוררי תיאבון. ואף על פי שבדרך כלל הנאיבים מדנמרק מתרכזים בארכיטקטורה ובחיי היומיום שבערים והעיירות המפורסמות, חלק לא מבוטל מהם פונה לקבל השראה מסיפורי התנ"ך ומהאמונות והמעשיות של הדייגים המקומיים.

ובמעבר דרומה, בעוד שהנאיבים הספרדים מציגים בגאווה את ההיסטוריה, האדריכלות והגנים של ספרד, כמו גם את הטקסים המסורתיים והכיכרות המפורסמות, הנאיבים של פורטוגל מציירים באהבה את אדמת מולדתם, עובדים בשדות, כפרים ללא רבב ושמיים בלי ענן – נישואין עליזים בין אדם, שמיים וארץ. בדומה להם, הציירים הנאיבים האיטלקים מציגים אידיאליזציה של אזור מולדתם ואת אהבתם לחיי הכפר, לנוף הכפרי, ולפשוטי העם של איטליה.

באירופה המזרחית, האמנות הנאיבית מקרואטיה מציגה לרב (מסיבות היסטוריות) את המציאות האכזרית של חיי האיכרים, ועם זאת משמרת את התמימות המרעננת ואת האידיאליזציה של חיי היומיום. בניגוד לכך, האמנים הנאיבים בסרביה בחרו להדגיש את הפן השמח בחיים – ירידים, חתונות ופסטיבלים, ומילאו את בדיהם ביבולים שופעים, עלמות ורקדנים בלבוש ססגוני, ושמיים שטופי שמש. בהונגריה, הנושאים השכיחים כוללים עיירות, שדות, כרמים, גנים ומשק. דמויות האדם ממלאות את הסצינות בריאליזם פשוט, בליריות מעודנת וטוהר ילדי. ברומניה, האמנות הנאיבית חדורת אלמנטים פולקלוריסטים ודקורטיביים. היא כוללת את הנושאים המשותפים לאיזור: חיי הכפר, פעילויות כפריות ופסטיבלים ציוריים. באופן דומה, האמנות הנאיבית של רוסיה מכילה רבים מהמאפיינים המסורתיים של הז'אנר: צבעוניות ססגונית, פרספקטיבה ילדית ואהבה לירית לארץ ולאלה החורשים, זורעים וקוצרים בה.

גלריה ג'ינא גאה ומתכבדת לארח תערוכה יוצאת דופן זו, ולהציג עבודות עוצרות נשימה אלו, אשר מעשירות את חיינו, נשמתנו ולבנו. "גלויות מהעבר" החוגגות את הסיפור האנושי, חושפות למבקרים את העולם הנאיבי ומציעות אלטרנטיבה ללחצים המטורפים של העולם החיצוני, ובכך מדגישות את אמונתנו שאנו נמצאים, בשחר עידן האמנות הנאיבית - ז'אנר שזמנו הגיע.