בחזרה לתמימות

31.10.2024

זהו אתגר להכניס את כל האמנים הנאיביים והאמנות הנאיבית למסגרת אחת כוללת. אין מניפסט נאיבי מוצהר, והאמנים אינם עוקבים אחרי חוקיות כזו או אחרת של עולם האמנות הממוסד. אך אם ננסה בכל זאת לאפיין את הז'אנר הנאיבי בכמה קווים מנחים, נוכל לכלול את העקרונות הבאים: האמנות הנאיבית נוצרת בתחביר א-היסטורי שאינו קשור לרצף ההתפתחות של תולדות האמנות. זהו ז'אנר שצמח במקביל במקומות שונים ברחבי העולם. הוא התקיים לצד סוגות קאנוניות שונות באמנות, ופעל תמיד בשוליהן.

מספר מאפיינים מובהקים של הז'אנר נובעים מהעובדה שאמנות זו נוצרת לרוב ע"י אנשים היוצרים מחוץ לעולם האמנות הממסדי, ורובם לא למדו בבתי ספר לאמנות ואינם מודעים לכללים אקדמיים. מכך נובע, שבמקרים רבים ישנו "חוסר איזון" בציור: פרטים שבעיניי האמן הם מרכזיים, יצוירו בהגדלה או בתשומת לב מוגזמת לעומת פרטים אחרים שיוזנחו. מצד שני, יכולה להופיע שימת לב מוגזמת לפרטים שאולי בעיניי המתבונן יראו "חסרי חשיבות" להבנת הציור או להשלמת הקומפוזיציה. המוזרות, ולפעמים אפילו התחושה הפואטית שיש בציורים הנאיביים, נובעת כתוצאה מהפער שבין הכוונה של האמן הנאיבי ליכולתו להוציאה לפועל על הבד.

מאפיין נוסף הוא מדד פרופורציות אישי: האמנים הנאיביים מציירים יותר מתוך ידיעה פנימית ופחות מתוך התבוננות. כיוון שרובם אוטו-דידקטיים והם יוצרים ממקור שהוא בעיקרו אינטואיטיבי, הקומפוזיציות אינן אקדמיות - לפעמים הסצנה מצוירת מנקודות מבט שונות בו-זמנית, ולעתים הציורים נטולים מרכז מובהק. ישנה התעלמות מוחלטת מ"תורת הצבע" - האמנים הנאיביים משתמשים בצבעים עזים שאינם בהכרח "מתאימים" זה לזה, ושימוש בפרספקטיבה מדעית כמעט ואינו קיים. קנה המידה שלפיו הם יוצרים הוא אישי לחלוטין. לבסוף, אחד מהמאפיינים המגדירים ביותר את האמנות הנאיבית, הוא שהיא נוטה לייצג את הטוב. בעזרת הסתכלות תמימה על העולם, ישירות, כנות ושימוש בסצנות מובנות וסיפוריות, האמן רוצה לשתף אותנו בסיפורו ולדבר לליבנו. לרוב ישנה אידיאליזציה של חיי היום-יום ושימוש רב בנוסטלגיה - האמן הנאיבי מדמיין במקרים רבים את ימי ילדותו כתקופה פשוטה יותר, בה החיים היו קהילתיים וקלים יותר. או לחילופין, מדמיין את ההווה כפי שהיה רוצה שיהיה ולא בהכרח כפי שהוא במציאות. האמנות הנאיבית היא ברובה אמנות פיגורטיבית, נטולת אירוניה, כפל-משמעות או ציניות, היא מזמינה את הצופה להתקרב אליה והיא על-זמנית.

הבחירה לצייר את העולם דרך עיניים נאיביות אינה בחירה קלה, או מוצא ילדותי וחסר הבנה. ההסתכלות הנאיבית והחיובית על החיים היא לא בחירה מובנת מאליה לאמנים שלנו, אשר חלקם חיים במקומות קשים, מוכי עוני ומלחמות, ובתנאי מחיה לא פשוטים, וחלקם בעולם המודרני המנוכר והממהר הלאה . כנגד כל אלו, האמנים הנאיביים בוחרים יומיום לשמור על תמימותם ואהבתם לעולם הסובב אותם, ואולי בדרך זו להעיר תמימות זאת גם במתבוננים בעבודתם.