נאיביות באופנה

"Fashion is only the attempt to realize art in living forms and social intercourse" Francis Bacon

התערוכה "נאיביות באופנה" הינה שיתוף פעולה יוצא דופן של גלריה ג'ינא לאמנות נאיבית בינלאומית עם מספר מעצבים מתחום האופנה, ובראשם ירון מינקובסקי שחזר לפעילות נמרצת לאחר פסק זמן של שנתיים.

גלריה ג'ינא החורטת על דגלה את הקידום והחשיפה של ז'אנר האמנות הנאיבית, ממוקמת בשכנות למעצב האופנה ירון מינקובסקי. לפני כשנה כשמינקובסקי חזר לפעילות הוא פנה למעין ישראלי, המנהלת האמנותית של הגלריה, עם הרעיון לערוך תערוכה משותפת שתעסוק בהשפעות ההדדיות ויחסי הגומלין בין האמנות הנאיבית לעולם האופנה. הצעדים הבאים שננקטו על מנת להוציא לפועל את הפרויקט הנ"ל הם שכל אחד פנה לאנשים המתאימים בתחומו: ירון פנה למעצבים שחשב ששיתוף הפעולה עם הגלריה והאמנות הנאיבית יעניין אותם וירצו להצטרף לפרויקט, ואילו הגלריה הוציאה קול קורא לאמנים נאיביים מכל העולם, בבקשה שימחישו בציור מהי אופנה בעיניהם ומהו התפקיד שהיא תופסת בחייהם.

כיוון שאחד ממאפייני הז'אנר הנאיבי הוא תיאור חיי היומיום, והוא נאמן למקום בו הוא נוצר, לאופנה בציורים יש ביטויים מגוונים והיא ניכרת בשונותה בין מדינה למדינה, ובין תקופה אחת לאחרת בה האמנים יוצרים. האופנה נוכחת בציורים הנאיביים המתארים חיי כפר או עיר, בדרום אמריקה  או במערב אירופה והיא יכולה, אפילו כבדרך אגב, לתת לנו אינדיקציה לסוג הפעילות בה הדמויות עוסקות ומאיפה הן מגיעות, ממש כמו מסמך אנתרופולוגי. העבודות שהגלריה קיבלה בקול הקורא, הגיעו מישראל, אוקראינה, קולומביה ומדינות רבות נוספות, ומוכיחות אבחנה זו בצורה מובהקת, וכמובן גם מתייחסות לפירוש האישי של כל אמן לשאלה מה זו אופנה ואיזה מקום היא תופסת בחייו. כאן כבר ניתן לראות פירוש אישי ומובחן יותר, גם בין אמנים אשר מגיעים מאותה מדינה.

ניתן לראות פירושים שונים ומגוונים גם בין נקודות ההשראה וההשפעה של האמנות הנאיבית על המעצבים שמשתתפים בתערוכה. מיצירת טקסטיל ידנית דקדקנית ועשירה של ירון מינקובסקי, אשר מושפעת מהצבעוניות העזה של אמני דרום ומרכז אמריקה בה השתמש על מנת ליצור את מערכות הלבוש שלו, ועד לבחירה של גל אולמן באמנית הישראלית זואי סבר, המציירת לרוב סצנות אורבניות תל אביביות, כמקור השראה סגנוני ועיצובי. ניתן לראות גם את פירות העבודות של המעצבת מיכל נגרין והתכשיטנית דורי צ'נגרי, ששתיהן מציינות את השמחה, הצבעוניות והאופטימיות כמאפיינים הנאיביים שהיוו את נקודת המוצא של היצירות שלהן, וכמה התוצאות שונות אצל כל אחת. הפירוש האישי של האמנות הנאיבית הביאה לתוצאות שונות אצל כל אחד מהיוצרים, אשר שילבו בין כתב היד הייחודי להם לבין הז'אנר הנאיבי העשיר והמגוון כל כך.

זהו שיתוף הפעולה  הראשון לגלריה ולמעצבים, אך זהו בפירוש לא המקרה הראשון בו אופנה מושפעת מעולם האמנות. לאורך המאה העשרים, נוצרו מספר קולקציות חשובות של מעצבי עלית בהשראת אמנים קאנוניים: איב סן לוראן יצר ב-1965 קולקציה בהשראת האמן המודרניסט פיט מונדריאן, ג'יאני ורסצ'ה יצר קולקציה בהשראת אמן הפופ-ארט אנדי וורהול ב-1991 וכריסטיאן דיור יצר קולקציה בהשראת האיפרסיוניסט קלוד מונה ב-1949. ואלה רק מספר דוגמאות על יחסי הגומלין בין עולם האמנות לאופנה.

אופנה היא דרך שלנו להביע את עצמנו באופן יומיומי. היא הדרך הויזואלית המיידית בה אנו יכולים לספר על עצמנו ללא מלים- מעמד חברתי, מצב כלכלי, הלך רוח שמרני מול מחשבה חופשית ונונקונפורמיסטית ועוד. מהרגע בו אנו מפתחים מודעות ללבוש אותו אנו עוטים על עצמנו, בד"כ בגיל ההתבגרות, האופנה היא כלי בו אנו משתמשים כדי לשייך עצמנו לקבוצה חברתית מסוימת תוך כדי בידול מקבוצות חברתיות אחרות. החוש האופנתי שלנו מתפתח ומשתנה לאורך חיינו- מהחוג החברתי שלנו בצעירותנו ולאחר מכן לקוד לבוש החל במקומות העבודה השונים וקוד הלבוש המקובל בהם. הבגדים אותם נלבש לעבודה לא יהיו בהכרח בגדים אותם נלבש למפגש חברי או אירוע תרבותי מסוים, הבגדים בהם נבחר יכולים להיות מושפעים גם ממצב הרוח שלנו ביום מסוים, וכמובן שהם צריכים להתאים עצמם לאיזור האקלימי בו אנו מצויים (או לפחות רצוי שיתאימו).

האופנה משמשת כשפה מוסכמת, ובדומה לשפות הלשוניות בהן אנו משתמשים, משתנה בין מדינה למדינה, בין דתות ותרבויות שונות, אך בכולן היא משמשת כקוד בלתי כתוב המובן ומוכר באותה חברה מסוימת.

אופנה יכולה להיות פורצת דרך וחדשנית- בעיצוב כמו גם בשימוש בחומרים וטכניקות מתקדמות, ויכולה גם לשמר מסורות נושנות ואומניות הולכות ונעלמות.

האופנה נוכחת יומיום בחיינו ובכל מקום. ישנה אופנה עלית ואופנה יומיומית. אופנה שנוצרת בייצור המוני ואופנה הנוצרת כיצירת אמנות חד פעמית.