בארץ אהבתי: האמנות הנאיבית ממרכז אמריקה

מההודעה לעיתונות:

נאיביזם או אמנות נאיבית מתאפיינת בתמימות מרעננת ובשימוש שובה-לב בצבעים עזים, בפרספקטיבה ילדית וקנה מידה אישי-ייחודי. היא מתארת סצנות פשוטות, קלות להבנה מחיי היום-יום, תוך שימוש רב באידיאליזציה ובקשת צבעים רחבה החוגגת את הסיפור האנושי. האמנים הנאיביים ממרכז אמריקה משקפים מאפיינים אלו ומקבלים השראה מהתרבות, מהמסורת, מהמיתולוגיה והמיסטיקה המקומית ומהמורשת שהובאה על ידי הקונקוויסטדורים, המיסיונרים והמתיישבים הספרדיים. בעוד שתרבות המאיה השפיעה על האמנים הנאיבים בגואטמלה, הונדורס ואל סלבדור; התרבות האצטקית העניקה השראה לאמנים הנאיביים ממקסיקו; והמנהגים והמוסכמות של השבטים המקומיים השפיעו על האמנים הנאיבים של ניקרגואה, פנמה וקוסטה ריקה. באמצע המאה העשרים, ציירים אלה פנו בעבודותיהם לנושאים אתניים ופולקלוריסטיים: אמא אדמה ואמא טבע; לבוש ובדים מסורתיים; טקסים ומנהגים דתיים; ומקצבים והרמוניות של חיי היומיום.

הקשר המגנטי בין האמן לאדמתו ולעמו המשתקף בציורים אלה מבהיר מדוע האימרה הציורית- הצייר הנאיבי טובל את מכחולו בליבו ומתחיל לצייר – מתאימה לאמנים הנאיביים ממרכז אמריקה. ביצירותיהם, אמנים אילו מזמינים אותנו לעולם תמים ומהנה. כמו כן, הנרטיב השלו של האירועים היומיומיים בציורים אילו מזכיר לנו רגעים שמחים, קרני שמש מלטפות וטעם מרענן של מקום וזמנים טובים יותר.