מכתבי אהבה מברזיל וארגנטינה:
האמנות הנאיבית של ברזיל וארגנטינה
התערוכה החדשה בגלריה ג'ינא מבקשת לבחון את השוני שבדמיון- האמנות הנאיבית של המדינות השכנות: ברזיל וארגנטינה. המאפיינים הדומים לשתי המדינות כוללים תמימות מרעננת, סצנות מחיי היומיום (לרוב אידיליות וקלות להבנה), שימוש בצבעוניות קסומה ועזה, פרטנות מדוקדקת ושימוש בפרספקטיבה ובפרופורציות ילדיות. לעומת זאת, הנושאים, ובעיקר הסיפור שכל עבודה חוגגת, מגיעים מעולמות השונים זה מזה. הם מציעים לנו ניגודים שמרוממים את רוחנו ומחממים את ליבנו.
אמנות נאיבית מברזיל מעלה ברוחנו דימויים של נופים שופעים בצבעוניות טרופית וכוללים יערות גשם מרהיבים המלאים בבעלי חיים וצמחיה וסצינות הפועמות במקצב הסמבה, הבוסה נובה והטקסיות של הקנדומבלה.
האמנות הנאיבית הברזילאית משקפת בבירור את עירוב התרבויות השורר בברזיל: פורטוגזית, אפריקאית, אינדיאנית ואסיאתית. תערובת זו היא קרקע פוריה למקוריות רבה בעבודתם של האמנים. הברזילאים הם מטבעם ספונטנים, יצירתיים ונטולי עכבות בהבעת רגשותיהם, ותכונות אלה משתקפות בציוריהם הנאיביים.
בניגוד לאמנות הברזילאית המשלבת תרבויות שונות ומגוונות, האמנות הנאיבית מארגנטינה מושפעת יותר מכל מגלי ההגירה האירופים והיא יוצרת עירוב של מסורות אלה עם מסורות של האוכלוסיה הילידית. השפעות אלה נראות בבירור בעבודותיהם של האמנים הנאיביים הארגנטינאים, אשר מתארים בצבעים מחממי לב ובדגש על הפרטים הקטנים את התהודה של העיר, בעיקר זו של בואנוס איירס - "פריז של דרום אמריקה". יצירותיהם של האמנים הארגנטינאים נעות בקצב הטנגו, בדופק הפמפס, בהתהלכות הגאוצ'ו ומפארות את יופיה השקט של הפטגוניה.